החלטה בתיק בש"א 14718/06

1.         לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי ביום 16/5/06 בתיק ה"פ 930/04. בפסק הדין קבעתי כי בין המשיבה דכאן (היא המבקשת בתובענה) לבין המבקשים דכאן (הם המשיבים בתובענה) נכרת חוזה מכר מחייב, אשר לפיו מוכרים המבקשים למשיבה את חלקם (50%) בנכס שברחוב הרצל 138 בתל-אביב (להלן: "הנכס"), אשר עד לכריתת החוזה היה בבעלותם המשותפת של המבקשים ושל המשיבה.

לטענת המבקשים, יש לעכב את ביצוע פסק הדין משהגישו עליו ערעור וסיכוייהם לזכות בו טובים, וכן מהטעם שמדובר בפסק דין הנוגע לזכויות במקרקעין, ובתי המשפט נעתרים באופן "אוטומטי" - כך כלשון ב"כ המבקשים - לבקשות לעיכוב ביצועם של פסקי דין מסוג זה, שכן הנזק העלול להיגרם אם לא יעוכב פסק דין כזה, וכך גם במקרה דנן, הוא בלתי הפיך.

המשיבה מצידה מתנגדת לבקשה, בעיקר בטענה כי סיכוייהם של המבקשים בערעור אינם טובים, מה גם שאלה לא פורטו על ידם וכן משום שהבקשה לאקונית ובלתי מנומקת והמבקשים לא הצביעו על נזק ממשי העלול להיגרם להם אם לא יעוכב פסק הדין.

לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובתגובה לתשובה, לא ראיתי מקום לעכב את ביצוע פסק הדין ולהלן נימוקיי.

2.         הכלל הוא, כי משניתן פסק דין, יש לבצעו. עם זאת, כאשר מוגשת בקשה לעיכוב ביצוע, יבחן בית המשפט שניים אלה: סיכויי המבקש לזכות בערעור מחד גיסא, ומאזן הנוחות מאידך גיסא.

לעניין סיכויי ההצלחה בערעור, בבקשה שלפניי הסתפקו המבקשים בטענה כי "למבקשים השגות וטענות לגבי פסק הדין במישור המשפטי המצדיקות התערבות בית המשפט העליון", אמרו ולא יספו (ראו: סעיף 2 לבקשה).

על טענה סתמית זו חזרו גם בתגובה לתשובה. אמנם לתגובתם צירפו המבקשים את הודעת הערעור, אך מדובר בהודעת ערעור המשתרעת על פני לא פחות מ-22 עמודים, ואין לצפות מבית המשפט לדלות מהם את אותן "טענות משפטיות" אשר לטענת המבקשים מצדיקות התערבות בית המשפט העליון.

עם זאת, משצורפה הודעת הערעור לתגובת המבקשים לתשובת המשיבה, נתברר כי חלק ניכר מאותן "טענות משפטיות" שהעלו המבקשים הן, למעשה, טענות כנגד קביעות עובדתיות בפסק הדין, ובאלה כידוע אין ערכאת הערעור נוטה להתערב. משכך, אינני שותפה לעמדת המבקשים ובאת כוחם כי סיכויי הערעור טובים.

אמנם ככל שיקשה או יהיה זה מן הנמנע להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעור, אזי הצורך לבסס את סיכויי הערעור פוחת, וזאת בשל יחסי הגומלין בין שני השיקולים, אך פטור בלא כלום לעניין סיכויי ההצלחה בערעור לא ניתן [ראו: סעיף 7 להחלטת כב' השופטת ע' ארבל ברע"א 9261/05 מני משען נ' מינהל מקרקעי ישראל תק-על 2006 (2) 13, (2006)].

בהעדר פירוט כלשהו מצד המבקשים בבקשתם ובתצהיר התומך בה לעניין סיכויי הצלחתם בערעור, כאשר את דעתי לגופה של המחלוקת הבעתי בפסק הדין, די בכך כדי שהבקשה תידחה.

3.         גם אין ממש בטענתם של המבקשים כי ככלל, לא כל שכן באופן "אוטומטי" בלשון באת-כוחם (ראו: סעיף 8 ג' לתגובת המבקשים לתשובת המשיבה), יעכב בית משפט פסק דין שעניינו זכויות במקרקעין. כאשר מדובר בנכס המשמש למגורי המבקש, אכן ייטה בית המשפט להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע, אך לא כן בכל פסק דין העוסק במקרקעין. על כך נאמר מפי כב' השופט א' ריבלין בהחלטתו שניתנה ברע"א 764/03 דורון עתמי נ' ברכה מעברי תק-על 2003 (2) 2190, 2191 (2003):

"המשיבה 1 טועה לסבור כי לעניין פסקי דין העוסקים במקרקעין ניתן צו עיכוב הביצוע כמעשה יום ביומו. לא כך הם פני הדברים. אכן במקרים מסויימים, למשל כאשר המדובר בדירת המגורים של המתדיין, ייטה בית המשפט להענות לבקשת עיכוב הביצוע, בשל ההשלכות החמורות והברורות של פינויו של אדם ממקום מגוריו. במקרה שבפנינו, אין המדובר בדירת מגוריה של המשיבה 1."

אמנם באותו עניין הותיר בית המשפט העליון על כנה את החלטת הערכאה הדיונית לעיכוב ביצוע, וזאת "בשל מורכבות המקרה"; אך ההלכה שניתן לה ביטוי כמצוטט לעיל, כוחה יפה לענייננו, שבו המבקשים הינם תושבי ארצות הברית ומתגוררים שם והנכס שבו עסקינן הוא נכס מסחרי, וכפי שנתברר לפניי המבקשים אף אינם מנהלים בו עסקים.

4.         לנוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי הצדקה לעיכוב ביצוע פסק הדין. אשר על כן הבקשה נדחית.

ניתנה היום, 31/7/06 בהיעדר הצדדים וב"כ.

המזכירות תמציא עותק החלטתי זו לידי ב"כ הצדדים.